5/7/07 לקראת השעה 20:00 הגיעה התובעת לחנותו של הנתבע והתלוננה על כך שרצועת תיק שנרכש חודשיים קודם לכן נקרעה, לטענתה היה זה ביקורה הרביעי בחנות בקשר לאותה רצועה.
מתברר כי במהלך הזמן הוחלף התיק בתיק אחר, באופן שאין מדובר בתקלה רביעית באותו תיק.
התובעת דרשה להחליף את התיק אם כי בכתב התביעה היא טוענת כי הנתבע אמר שאינו יכול לטפל או להחליף את התיק ואמר כי למחרת יגיע סוכן.
לפיכך, התייצבה התובעת למחרת סמוך לשעה 09:00 עוד בטרם נפתחה החנות לקהל, ושאלה את הנתבע מתי הסוכן מגיע, הוא השיב לה כי הסוכן עדיין לא הגיע, וכי היא מפריעה לו בעבודה, וכאשר חזרה ושאלה מתי יגיע הסוכן אחז הנתבע מזוודה גדולה בידיו והחזיק אותה מול חזית גופה של הנתבעת והדף אותה באמצעות המזוודה אל מחוץ לחנות. תוך כדי צעידה באופן זה לאחור נפלה התובעת על הגב ונחבלה בגופה ובראשה והתעלפה.
עוברי אורח הזמינו אמבולנס והיא פונתה לבית חולים הלל יפה.
לטענתה לפי בדיקות וממצאים רפואיים נדרשה לשבת חודש בבית, ובעקבות העדרות ממושכת מהעבודה נאלצה לעזוב את מקום עבודתה, שם התחילה את עבודתה זמן קצר קודם לכן, ומצאה מקום עבודה חדש רק אחרי חודש וחצי.
תביעה זו הינה לפיצוי של 14,820 ש"ח .
בכתב התביעה לא ציינה התובעת כי היא סטרה לנתבע בפניו, עובדה שאיננה במחלוקת ואשר בגינה הגיש הנתבע תלונה במשטרה בבוקר יום האירוע, בטענה כי נתקף ע"י אישה בחנות שלו, ויום למחרת התלוננה התובעת על כך שהנתבע תקף אותה בכך שדחף אותה כאמור וגרם לנפילתה.
הנתבע מאשר כי אכן החזיק במזוודה גדולה מול גופה של התובעת ובעזרתה הדף אותה אל מחוץ לחנות, זאת כיוון שהתובעת לא נענתה לדרישתו לעזוב את החנות לאחר שהוסיפה ואמרה כי היא תעשה לו הצגות כל הזמן, למרות שהוא טיפל בתלונותיה החוזרות ונשנות ואף אמר שימשיך לטפל באמצעות הסוכן שיגיע במהלך היום.
התובע טוען כי ההדיפה באמצעות המזוודה התרחשה אחרי שהתובעת סטרה לו, ואילו התובעת טוענת, זאת בהרחבה במהלך עדויות במשטרה שם העידה פעם אחת כי נתנה סטירה לנתבע ולאחר מכן הסבירה כי לא בדיוק נתנה סטירה אלא הרימה את ידיה למעלה מתוך התגוננות מפני הנתבע, על מנת שלא תיפגע בפניה.
בסיום החקירה המשטרתית החליטה המשטרה לסגור את התיק מבלי לנקוט בצעדים משפטיים כלפי הנתבע, בעילה של אין עבירה פלילית, וכנראה גם תלונתו של התובע לא מצאה דרכה לתביעה פלילית.
התובעת מגישה מסמכים רפואיים שונים, ובהם מסמך מחדר המיון בבית חולים הלל יפה שם שהתה שעות אחדות.
בניגוד לטענתה כאילו דימם ראשה מפגיעה שקיבלה בראש שלושה ימים, נרשם בתעודה חדר המיון כי נמצא שיפשוף בראש ופצע קטן מאד לא מדמם כעת. הבדיקות שנעשו לא העלו שום ממצא פתולוגי, ופרט לטענותיה של התובעת על כאבי ראש, לא נמצא צורך בטיפול למעט כדורים נגד כאבים לפי הצורך, וניתנה המלצה למנוחה במשך 3 ימים.
בין יתר המסמכים הגישה תעודות מחלה, על ימי מחלה שנרשמו לה בשל כאבים בגב התחתון, כאבי ראש, כאבי צוואר, כמו כן נבדקה בשל תלונות חוזרות על כאבי ראש וסחרחורות, ובאחת התעודות נאמר כי היא דורשת צילומי רנטגן חוזרים למרות שבוצעו צילומים קודמים ללא ממצא חריג, והוסבר לה ע"י הרופא כי זוהי הקרנה די מיותרת.
אין עימות רפואי לטענותיה החוזרות ונשנות של התובעת בדבר כאבים, אם בגב התחתון, או כאבי ראש שאין אפשרות לסותרם כפי שאין אפשרות לאשרם.
התעודה הרפואית של בית חולים הלל יפה, עומדת בסתירה לטענת התובעת כבר הפצע המשמעותי והמדמם במשך 3 ימים בראש.
אין גם שום ראיה לכך שהתובעת אכן לא הייתה במצב שהייתה מסוגלת לעבוד, וודאי אין ראיה לכך שפוטרה ממקום עבודה, ובכלל כי עברה למקום עבודה אחר מזה שעבדה בו בזמנו.
עם זאת הייתה התנהגותו של הנתבע כלפי התובעת אלימה בין אם הדף אותה באמצעות מזוודה ובין אם עשה זאת בידיו, ואף שאינני סבורה כי הוא התכוון להפילה, הרי יכול היה לצפות שתוך כדי נסיגה לאחור בנעלי העקב שלה עלולה הייתה התובעת ליפול ולהיפגע.
גם התנהגותה של התובעת כלפי הנתבע הייתה נגועה באלימות וסירובה להענות לדרישת התובע לעזוב את החנות לאחר שכבר התחממו הרוחות הייתה גם היא תרומה שלא לצורך שהביאה עליה את התוצאה של נפילתה.